פרשת דברים
מה קורה כשאנחנו פותחים מחדש פצעים ישנים
הארת השבוע
מאת ד”ר מירה נשמה וייל, מורה באור הלב
הנה אנחנו שוב. כמו בכל שנה לפני תשעה באב, אנחנו עומדים לפתוח את ספר דברים, הספר האחרון בחומש
הרגע הזה תמיד מרגיש לי כמו ההתחלה של הסוף: עם ספר דברים, אנחנו נהיים ערים לכך שאנחנו מתקרבים לסופו של מחזור. אנחנו מתקרבים להשלמה של שנה שלמה של קריאה בתורה, שמסתיימת ב...התחלה מחדש מאותו מקום: מתחילים שוב עם ספר בראשית
למה ההתחלה מחדש לפעמים נראית כל כך כמו חזרה לאותו מקום? בפרק הפתיחה של פרשת דברים, משה מספר על הוראות אלוהים לכניסה לארץ המובטחת: 'רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ', דברים א’, ח
בני ישראל צריכים להרהר בארץ החדשה, הארץ המובטחת שהם סוף סוף נכנסים אליה. עם זאת, המקום הזה הוא לא חדש. אברהם עצמו היה שם, הרבה לפני שהיה אפילו עם עברי. בספר זה, שנקרא גם משנה תורה, משה מסכם את מה שקרה בספרים הקודמים של החומש
במקום סימן לקפאון, איך אנחנו יכולים להפוך ביקור חוזר בדפוסים ישנים לתנועה קדימה? כמו הרבה מהמסעות של בני ישראל במדבר, להגיע למקום חדש לרוב מתחיל בחזרה בדיוק לאותו מקום שבו התחלנו. לעיתים קרובות יותר, תנועה קדימה, משמעותה קודם כל לבקר מחדש את המוכר
זה מה שקורה בספר דברים וזה מה שקורה בריטריטים של מדיטציה
כדי לאפשר פריצות דרך, לפעמים אנחנו צריכים לפתוח מחדש פצעים ישנים
זו גם המשמעות של תשעה באב. ביום הזה, אנחנו נותנים לעצמנו מרחב לבקר מחדש את השבירות שלנו. דמעות מנקות, לפי הרבי מפיאסצנה. אז הרגע הקשה הזה של לבקר מחדש פצעים ישנים הוא הכרחי, כי הוא עושה אותנו ברורים יותר, 'מרווחים' יותר ומוכנים לתהליך של תשובה שמחכה לנו בצד השני של השבירות
כשאנחנו פותחים שוב את ספר דברים בשבת בשנה הזו, באותו יום של תשעה באב, מי ייתן ונצא לדרך, דרך ביקור חוזר בסיפורים שלנו, בתנועה האישית והקולקטיבית שלנו לעבר החיים
