פרשת מסעי
מה מאפשרת לנו העצירה
הארת השבוע
מאת דפנה ארנוני, מורה באור הלב
פרשת מסעי חותמת את ספר במדבר, ומתארת את מסעות בני ישראל במדבר סיני, מיציאתם ממצרים ועד הגעתם לארץ כנען. מעניין, שעיקר האיזכור של המסעות כאן – הוא איזכור החנייה. 'ויחנו ב...' נאמר שוב ושוב, 42 פעמים
אני רוצה לדבר על האיכות של חניה בתוך מסע החיים שלנו. אנחנו נמצאים בעולם של עשייה. בתוך תנועה בלתי פוסקת, בבית, בעבודה, בחיים. התנועה המחשבתית והתודעתית גם היא בווליום מאוד גבוה. בתוכנו, סביבנו. יש בתנועה הזאת הרבה סיפוק והגשמה. אך היא עלולה לייצר בתוכנו סטרס, קושי, חרדה. האפשרות רגע לעצור, לנוח, להניח, להתבונן היא כל כך חשובה. ולעיתים כל כך נדירה
במילה חנייה מסתתרת המילה מנוחה. לפעמים כשעוצרת רגע זה מרגיש שאין תנועה. אין עשייה. לא קורה כלום
ובאמת חנייה היא לפעמים עצירה, מנוחה, חוסר תנועה, או אולי הפחתת התנועה. אבל מה שהעצירה הזו יכולה לאפשר לנו – הוא העמקה. הורדת התנועה החיצונית יכולה לאפשר מקום רגע לקשר עם מרחב פנימי. עם קרקע פנימית
לפעמים לרגע, עם נשימה וחיבור לתחושת הקרקע, הכאן ועכשיו, הגוף. לפעמים מתוך בחירה לאפשר לעצמנו זמן, 10 דקות או שעה של תרגול שהוא חניה, שיכולה להיות עבורנו כמו חוף מבטחים, עוגן בתוך החיים. ולפעמים בתוך עצירה של ריטריט, שמאפשר חניה מודעת והוא גם יכול להיות זרז לתהליכים פנימיים, רק מתוך העצירה והתנאים המאפשרים מנוחה והעמקה
בתוך מסע החיים אנחנו הולכים ועוצרים, נעים ונחים. המנוחה שבתרגול מאפשרת לדברים לשקוע. וכל פעם לחזור לעצמנו, מחדש
שנזכה ליצור בתוך חיינו חניות בריאות, שיזינו אותנו ויתמכו בנו בתוך תנועה מיטיבה ומבורכת
