פרשת שלח

האם אנחנו מאמינים למחשבות שלנו

הארת השבוע
מאת מירה נשמה וויל, מורה באור הלב

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחומש זה איך שזו באמת מראה לנפש האדם, כפי שאומר המאסטר החסידי

בפרשת שלח, כשמשה שולח את המרגלים, לתור את הארץ המובטחת, לפני שעם ישראל כובש את הארץ, הם חוזרים ואומרים שלמרות שהארץ יפה: 'לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּו', במדבר יג, לא

אני רוצה לחשוב על הארץ המובטחת כארץ חלומותיי, הדברים שאני רוצה להשיג בחיים והמקום שבו אני רוצה למצוא את עצמי בו. אני יכולה בקלות להבין את תגובת המרגלים כפחד שלי עצמי מהצלחה, או כמו שפסיכולוגים מסוימים מכנים כ'סינדרום יונה'. בהערות לפרשה זו, מדרש רבה כותב שהעונש של אלוהים למרגלים לא מבוסס על הפחד שלהם. הוא מבוסס על הקרנת המחשבות שלהם על האחרים

'יוֹדְעִים הֱיִיתֶם מֶה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם לְעֵינֵיהֶם, מִי יֹאמַר שֶׁלֹא הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים.'

אחד הדברים החשובים שלמדתי בתרגול המיינדפולנס הוא לא להאמין למחשבות שלי. לקח לי זמן להבין אפילו את הקונספט הזה. מדיטציה אחרי מדיטציה, ריטריט אחרי ריטריט, למדתי להביא יותר מודעות ולראות איך המחשבות שלי מתווכות, אם לא מעוורות, את המפגש שלי עם המציאות

זה לא שלא הייתי כנה. אלא שהייתי פוגשת אנשים ואירועים דרך מסך מעוות של דעות קדומות והקרנות ששיקפו את המצב שלי עצמי. הסרת המסך - עדיין, ותמיד תהיה, תהליך מתמשך בתרגול הרוחני שלי

קריאת הפרשה הזו שוב היא תזכורת מיינדפולנס נפלאה: מה אם במקום לקחת את ההערכות שלנו על המציאות כמובן מאליו, פשוט נשים סימן שאלה? מה אם ניתן קצת פחות קרדיט לפחדים שלנו? קצת יותר תשומת לב לאמונה, כשאנחנו סוללים את הדרך לארץ החלומות שלנו

שבת שלום מאור הלב