פרשת בהעלותך

מה לענות לשופט הפנימי

הארת השבוע
מאת מירה נשמה וויל, מורה באור הלב

אני אוהבת להשוות את תרגול המיינדפולנס לציפור עם שתי כנפיים: נוכחות וחמלה. בעוד שמיינדפולנס לרוב מתואר כנוכחות מרגע לרגע, ללא חמלה, תשומת הלב שאנחנו מביאים לחוויה שלנו לא תהיה טרנספורמטיבית

בפרשת בהעלותך, יש לכך דוגמא מרגשת: מרים ואהרון שני אחיו של משה, מוצאים את עצמם מדברים רעה על אשתו של משה ומתחרים בקשר המיוחד של משה עם אלוהים. זה כשלעצמו נוגע בי. כשמראים לנו את המראה הפחות יפה הזה של מרים ואהרון, הנביאה הראשונה והכהן הראשון שלנו, התורה מלמדת אותנו משהו חשוב על עצמנו. היא מזכירה לנו איך זה להיות אנושי. יש זמנים שבהם אנחנו פשוט לא הגרסה הכי טובה של עצמנו

יש זמנים שבהם אנחנו לא יכולים שלא לבטא את החלק הקטן יותר בתוכנו, החלק שמקנא, מבקר, שופט את עצמו ואת אחרים, או החלק ששוקע ברכילות או בזלזול. בתרגול מיינדפולנס, לחלק הזה אנו קוראים השופט הפנימי, ואנחנו יודעים שהוא מופיע לעיתים תכופות

כל העניין בתרגול מיינדפולנס זה להיות מודעים כשהקול הזה עולה ולענות בחכמה. לרוב יש שתי דרכים לעשות את זה. הראשונה היא לזהות מה קורה ולהודות בטעויות שלנו, כלפי עצמנו וכלפי אחרים.  זה מה שאהרון עושה כשהוא מבין מה עשה ואומר למשה, 'בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ', במדבר, יב, יא

הסוג השני של תשובה חכמה הוא פשוט לגלות חמלה, לעצמנו ולאחרים. זה מה שמשה עושה כשהוא מתפלל לאלוהים בתפילה המפורסמת: אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ

האם אנחנו יכולים ורוצים להתפלל לריפוי של מישהו, כולל עצמנו, שרק התייחס אלינו לא יפה? השבוע, מי ייתן ונתברך בחיבור מודע לתשובה חומלת, לעצמנו ולאחרים, בדברים הקטנים והגדולים. אז הציפור שלנו שלמה ויכולה לעוף

שבת שלום מאור הלב