צו
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה, מורה באור הלב
ההוראה על אש תמיד, היא אחת ההוראות הראשונות שניתנו לכהנים לגבי עבודתם עם הקרבנות שיש להביא למקדש. אמנם לא מילאנו את הוראות המקדש הללו במשך כמה אלפי שנים, אך המשפט האחד הזה תמיד מדבר אל ליבי: אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה (ויקרא ו', ו')
מה הופך את הלהבה לנצחית? מה הופך את האש, יסוד מתכלה שצריך לצרוך כדי להתקיים, למשהו שיכול לבעור ללא הרף? זה אנחנו. אנחנו לא ניתן לה לכבות
זו אהבה. וכמו אהבה, אש היא יקרה
בעוד שאנו נוטים לראות אש רק כיסוד החזק ביותר, אם לא המפחיד ביותר, יש בה למעשה משהו פגיע למדי
בדיוק כמו צמח שצריך להשקות כל יום, האש, אם לא מטפלים בה מדי יום בעצים חדשים, גחלים טריות ותשומת לב מתמדת, יכולה לכבות בקלות
האש שצריך לטפל בה קודם כל, לפני שאנו מטפלים בכל הלהבות היפות בחיינו, היא זו שבנשמתנו. כפי שאומר הזוהר על נר תמיד: תקוני הזהר ע״ג א:ב׳: 'נֵר יהו''ה אִתְ קְרִיאַת וַדַּאי, אוֹר דְּנָהִיר בֵּיהּ נִשְׁמַת אָדָם, קוּם אַדְלֵיק בָּהּ.' כלומר: זהו בוודאי אור האלוהות, האור שמאיר בנשמת כל אדם. קום, תדליק אותו בתוכה
בקלות רבה מדי, בזמן שאנו מבלים את חיינו ממוקדים בדבר הבא - הדדליין הקרוב, בעיות אתמול או דאגות מחר - אנו יכולים לשכוח שבתוכנו מאיר האור הקסום, העוצמתי והזוהר הזה: האור האלוהי
תרגול מיינדפולנס מזמין אותנו לעצור, כל יום, ופשוט לפגוש את מה שיש. כשאנו מפסיקים לעשות, מפסיקים לדבר, ופשוט יושבים כפי שאנחנו למשך זמן מה, אנו מטפלים באש שלנו. אנו עוזרים לה להמשיך לחיות, להאיר אותנו מבפנים, מעשה אהבה שמאיר את האור הייחודי שלנו אל העולם
