וָאֵרָא
הארת השבוע
מאת רבי עמי סילבר, מורה באור הלב
מה עושים כשהלב שלנו כבד? כשהוא מרגיש סגור וקשה? מתחת לנרטיב של מגפות, כוח ושליטה, פרשת השבוע מציעה לנו צוהר להתקשות ולהתרככות של הלב. לאורך הפרשה שלנו, ניגש משה אל פרעה ודורש ממנו לשחרר את בני ישראל מעבדות. פרעה מסרב, פשוטו כמשמעו 'ויחזק את לבו', והקב"ה מביא את המכות על מצרים. בתגובה לחלק מהמכות, פרעה משנה את דעתו ואומר למשה להוציא את בני ישראל, אך ברגע שהמגפה נפסקת שוב 'וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵֽב־פַּרְעֹה֙ , או 'וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ' והוא חוזר לעמדתו הראשונית ומחזיק את בני ישראל בשבי. עד שמגיעה מכת הברד, והקב"ה אומר למשה לשלוח לפרעה מסר אחר: 'כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ--בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. ' (שמות ט', י"ד). והפעם, נראה שמשהו משתנה. בתגובה לברד קורא פרעה אל משה ואהרן ואומר: 'חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.' (ט', כ"ז). לפרעה יש כאן רגע של בהירות, הודאה באמת, אחריות ושינוי בפרספקטיבה. אך מה יש במגפה זו המגלמת את 'כל מכות ה'' ומאפשרת להן לחדור את לב פרעה? משהו ייחודי בברד במצרים היה ש'וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד' (ט', כ"ד). הייתה לו היכולת לשאת בתוכו אלמנטים שונים ביחד, אפילו כוחות מנוגדים וקוטביים. עם יכולת כזאת אפשר לרכך לב קשוח
המסורת הקבלית מזהה את פרעה עם 'העורף' (אותן אותיות בסדר שונה), עם הפניית עורף למה שיש לפנינו וסירוב להתמודד עם המציאות במלואה. כאשר אנו מרגישים שליבנו סגור או כבד, אולי נוכל לקבל זאת כהזמנה לשאול את עצמנו אילו רגשות נמצאים בתוכנו כשהלב הסגור הזה לא מוכן להרגיש. האם נוכל לפנות מקום לרבדים השונים של רגש הנוכחים בנו? לכאב ולחמלה, לעצב ולדאגה, לייאוש ולכמיהה לחיבור? ככל שנפנה אל קשת הרגשות שהלב נושא, אולי נוכל לעזור לו להתרכך ולהיפתח, אפילו אם זה לרגע
