שמות
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
ההתחלה של ספר שמות מקבלת תפנית חדה מחייהם המוצלחים והפוריים של בני ישראל במצרים לשעבוד שלהם. למרות התיאורים המצמררים של דיכוי, רק לאחר מות פרעה זעקו בני ישראל (שמות ב', כ"ג-כ"ד). הזעקה הייתה כה עזה שהתורה משתמשת בארבע מילים שונות כדי לתאר אותה: 'וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם.' חזרה זו משדרת את חומרת הסבל ואת חומרת הזעקה. אם זה היה כל כך רע במשך כל כך הרבה זמן, מדוע בני ישראל זעקו רק לאחר שפרעה מת? 'העמק דבר', ספרו של הנצי"ב מוולוז'ין בן המאה ה 19, מסביר שיום מותו של פרעה היה יום מנוחה לאומי. רק בהפוגה זו הם הבינו את גודל סבלם והרשו לעצמם את הזעקה
בספרה מביאה ד"ר אביבה גוטליב זורנברג פרשנות מדהימה של המורה החסידי 'שפת אמת'. הוא אומר
'לפני כן הם היו כל כך עמוק בגלות שהם לא הרגישו שהם בגלות. עתה, משהבינו את הגלות ונאנחו, החלה מעט גאולה' (ל"ג). ואכן, אלוהים שמע את זעקות בני ישראל והגיב, בשיקוף אמפתי של ארבע זעקותיהם: 'וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב...וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים.' (שמות ב', כ"ד-כ"ה)
עלינו לעצור כדי להבחין בסבל שלנו, לראות מה בחיינו אינו משרת אותנו. לחזות בסבל ובאשליות שלנו יכול להיות מאתגר מאוד. זה יכול להרגיש כמו להחמיר את המצב. זו אולי הסיבה לכך שרבים מאיתנו מבזבזים את חיינו בריצה מהישג אחד לאחר, מהסחת דעת או פעילות כזו לאחרת, הסיבה לכך שאנו מפחדים לפגוש את התודעה שלנו. תרגול מדיטציה מזכיר לנו שאיננו משועבדים, והוא מבקש מאיתנו לתרגל את החופש שלנו מספיק זמן כדי לעצור. אנו מגלים, עם הזמן, שסוגי הזעקה הרבים אינם סבלנו, אלא ראשית גאולתנו. הם קפיצות של אמונה, תפילה, גבורה ואהבה. הם השינוי
