וישלח

הארת השבוע
מאת הרבה לורן טוכמן, מורה באור הלב

אנו פוגשים את יעקב בפתיחת הפרשה שלנו השבוע, מתכונן למפגש עם אחיו, עשו, אליו הוא מתנכר כבר 20 שנה. יעקב מבלה את הלילה לבדו, לאחר ששלח את משפחתו לפניו, וחווה מפגש מסתורי וטרנספורמטיבי עם מלאך. מפגש זה הופך להיבט יסודי של ההבנה העצמית הקולקטיבית שלנו. לא זו בלבד שיעקב מקבל שם חדש – ישראל – אלא שההשפעה הפיזית של המפגש, קריעת העצם והבשר שהותירה את יעקב בצליעה קבועה, הופכת לחלק בלתי נפרד מדיני הכשרות. עד היום בשר כשר לא יכול לכלול את גיד הַנָּשֶׁה, אותו אזור שנקרע במאבק, לעולם לא נוכל לדעת מה הרגיש יעקב ברגע המפגש עם המלאך או ברגע קריעת הבשר. לעולם לא נדע אם הוא היה מסוגל לפנות אל החוויה הזו בקבלה ובשוויון נפש, או אם הוא תמיד נרתע ממנה

אנחנו כן מכירים את החוויות שלנו של פנייה פנימה ופנייה החוצה. כאשר אנו מסוגלים לפנות אל מה שישנו ולפגוש אותו, גם כאשר מה שנוכח הוא מאבק עמוק, אנו עשויים להתחיל להרגיש תחושה של נוכחות, נינוחות וחופש. כשאני כבר לא נרתעת מהאמת של החוויה שלי, אלא יכולה באמת לכבד את העובדה שהיא כאן, אני מבחינה בתחושה של קלות, קלילות, אפילו עונג. הימנעות מאכילת גיד הַנָּשֶׁה משרתת מטרה זו עבורנו באופן קולקטיבי. אנחנו לא מכחישים שהבשר נקרע. אנו מכבדים ונמנעים מלצרוך את מקום המאבק

למרות שאני מייחלת נואשות שכל הקושי והמאבק המתמשך של השנה האחרונה, לא היו מתרחשים מעולם, אם אני יכולה להיות עם מה שבאמת נמצא ברגע הזה ולהפסיק להתנגד לכל הדברים שאני לא רוצה, אני יכולה למצוא קצת יותר מרחב. מחוץ לכרית המדיטציה, אני יכולה לפגוש את הסיבות ואת המצבים שמתעוררים עם פחות תגובתיות. מי ייתן והתרגול שלנו להיות עם מה שיש כאן ועכשיו יוביל אותנו לחוות מרחב גדול יותר בכל מה שאנחנו עושים

שבת שלום מאור הלב