וישב
הארת השבוע
מאת זק ניומן, מורה באור הלב
בהשראת הרב אלן לו, אני נוהג לקרוא חלק מפרשת השבוע בכל בוקר לאחר שאני מתרגל מדיטציה. הקריאה שהכי ריגשה אותי השבוע הייתה סיפורה של תמר, סיפור שמופיע כמעין הפוגה בסיפור הידוע יותר של יוסף
תמר היא כלתו של יהודה, אחיו של יוסף. תוך כמה פסוקים אנו למדים על מות בעלה הראשון, ולאחר מכן השני. היא מבלה שנה בהמתנה לבנו השלישי של יהודה, שלדעתה יהפוך לבעלה השלישי לפני שהיא מבינה שזה לא מה שיהיה. היא מארגנת פגישה בסתר עם יהודה ונכנסת להריון ממנו. יהודה דן את תמר למוות כשהוא מגלה זאת, והיא, בהברקה דרמטית, משחררת את עצמה
האירועים נוראיים. ובכל זאת, מתוך הטרגדיות המורכבות הללו נולדים פרץ וזרח, בניהם של תמר ויהודה, והזוג השני של תאומים בספר בראשית. חז"ל מלמדים שהתאומים הראשונים בתורה, יעקב ועשיו, הגיעו מהריון 'שלם' של תשעה חודשים, לזוג האוהב רבקה ויצחק, ובכל זאת, מרגע שנולדו, המציאות הופרעה על ידי מעלליו של עשו. לעומת זאת, הריונה של תמר, רווי צער ובלבול, הסתיים באופן סמלי בשלב מוקדם בחודש שביעי, אך בניה היו צדיקים. כל שושלת המלוכה של בית ישראל, כולל המשיח, מגיעה מפרץ וזרח
משהו יקר עשוי לצמוח מהמאבקים שלנו. אולי לפעמים אנחנו יכולים לראות את הדרכים שבהן הכאב שלנו יצר משהו חדש. כיצד הטעויות והצרות שלנו הניבו משהו שהוא לא רק נסבל וניתן להתגבר עליו, אלא ייחודי, בלתי ניתן להשגה באמצעים אחרים. אולי זו תכליתיות או נקודת מבט, חוסן, חמלה, תובנה, חוכמה. אולי זה יותר ספציפי וקונקרטי. כך אנו מבינים את משנתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון לשבוע זה, שיש ברכה מהותית לחוויות מסוימות של קושי, שפשוט איננו יכולים לקבל במקום אחר
הופעת האור מתוך החושך היא גם הלימוד של היפוך החורף, אשר בחצי הכדור הצפוני מתרחש ממש בשבת זו. זוהי חכמת חודש כיסלו וחג חנוכה המתקרב. האור לא מבטל את החושך, לא לתמר ולא לאף אחד מאיתנו. אבל גם החושך לא מבטל את האור
