חיי שרה
הארת השבוע
מאת רבי שילה פלץ ויינברג, צוות אור הלב
"פרשת חיי שרה מתחילה במותה ובקבורתה של שרה, אמנו. היא מסתיימת במותו ובקבורתו של אברהם אבינו. יצחק ויריבו אחיו למחצה, ישמעאל, מצטרפים לקבור את אביהם ב'מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר, הַחִתִּי' (בראשית כ"ה ט'). זוהי המערה שקנה אברהם כדי לקבור את שרה
נושאים יהודיים ואנושיים קלאסיים רבים נוכחים בפרשה זו, כגון היחס לארץ, המשכיות הברית, היריבות, ההעדפה והפיוס. בבסיס כל זה עומדת דמותו המרשימה של אברהם, האב, המייסד ואיש האמונה העמוקה. המסורת שלנו מייחסת לאברהם את תכונת החסד, טוב הלב, המסומלת על ידי טוב לבו יוצא הדופן לזרים המופיעים באוהלו בטקסט של השבוע שעבר
אברהם הוא אבינו הראשון, מייסד כל מה שעתיד לבוא. היהדות היא בבסיסה דרך של חסד. למה עוד להציע הכנסת אורחים לזר, לאלמנה וליתום? אחרת, למה לאפשר לנזקקים ללקט את פינות השדה? למה עוד לבקר חולים, לנחם את האבלים, לקבור את המתים בכבוד ובתשומת לב? אחרת למה להתפלל לשלום בסוף כל קטע בתפילה? אחרת למה בכלל לדאוג לרווחה ולחינוך של הדור הבא? הדרך שלנו היא דרך של חסד אוהב. זוהי דרך שרואה את הכבוד המוחלט בתוך כל ישות. היא מבקשת לנווט כמו אברהם אבינו בין מעברי החיים והמוות, השינוי, הפגיעות, הקונפליקטים והגחמות של המסע האנושי הזה, מתוך תחושה של חיבור לאחדות הגדולה יותר שמחזיקה ומקיימת את כולנו. כמובן, ישנם כוחות רבים שמפרידים בינינו, שמפתים אותנו ומבלבלים אותנו בעולם הזה. המשימה האנושית, היהודית, שלנו היא לחזור לתחושת החסד, לקבל את הזר בתוכנו ומחוצה לנו
אנו נוהגים לשאול את עצמנו: היכן אנו מוצאים חסד בחיינו ובעולמנו? היכן אנו מוצאים חסד בגופנו ובנפשנו? היכן אנו מוצאים חסד בזמנים של אובדן, בלבול, שיבוש וחוסר ביטחון? כאשר אנו מקדמים בברכה את האור והחושך, ברגע זה ממש, מי ייתן ונראה את עצמנו כילדיו של אברהם, מרחיבים ללא הרף את יכולתנו לבטוח ולהעמיק בחסד
