וַיֵּרָא
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה
בראשית, י"ח, א - ב
פרשת וירא פותחת בתיאור הקב"ה המופיע בפני אברהם, היושב בפתח אוהלו. אברהם נשא את עיניו, וראה שלוש דמויות מתקרבות אל האוהל. אברהם רץ לפגוש אותן ומשתחווה ארצה
המדרש מתאר את שלושת הדמויות העוברות ליד אוהלם של אברהם ושרה כמלאכים או שליחים אלוקיים. אברהם מזמין אותם להיכנס, רוחץ את רגליהם (סימן במקרא למארח טוב) ושואל אם יישארו לסעודה. לאחר מכן אברהם ושרה מקבלים מסר מהמלאכים הללו שיהיה להם בן, למרות גילם המתקדם. שרה צוחקת למשמע החדשות האלה, ומתקשה להאמין שדבר כזה יכול לקרות
כיצד אנו מקבלים מסר אלוקי - צפוי או בלתי צפוי, נעים או לא נעים, כשהוא מגיע? אנו הולכים בעקבות אברהם. כאשר משהו נכנס למודעות שלנו, בין אם זו תחושה לא נוחה או מילים מהדהדות לשיר ברדיו, אנו קודם כל מרימים את עינינו, מרחיבים את נקודת המבט שלנו כדי לזהות את האפשרות למסר אלוקי
לאחר מכן, אנו משתחווים ארצה, מצניעים את עצמנו וזוכרים שאנחנו לא בשליטה, שככל שנוכל להתמסר למשהו גדול יותר – תמונה גדולה יותר, סיפור ללא מילים, התעלומה הגדולה והאהובה – כך נוכל להיות מוכנים יותר לקבל את המסר כשהוא יגיע
לאחר מכן, אנו פותחים את אוהלנו, מקבלים בברכה כל צורה שהוא לובש כאורח, ומתייחסים אליו בכבוד ובחמלה. ואז, אנו מקשיבים למסר שעשוי להיות מפתיע, מזעזע, או אפילו נעים. מה שזה לא יהיה, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל את זה. זו יכול להיות הכרזה על חיים חדשים, או אולי חיים מחודשים, הזדמנות שנולדה מעצם התהליך של פתיחת אוהלנו לשליחים אלוקיים אלה מלכתחילה
