נח
הארת השבוע
מאת לורה ת'יאן, מורה באור הלב
לאחר חורבן מוחלט של העולם והתייבשות המבול, אלוהים מספק קשת בענן כסמל להבטחה שזה לעולם לא יקרה שוב. ואז אלוהים אומר: 'זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:' בראשית ח' כ"ב
במבט ראשון זה עשוי להיראות כאילו אלוהים אומר שכל עוד הארץ חיה, לא יהיה עוד חורבן כמו המבול. עם זאת, ספורנו ופרשנים רבים אחרים מבינים זאת אחרת. ספורנו מתייחס לשורה זו ואומר: 'הטבע לא יפסיק לתפקד באופן אמין כפי שהיה לפני המבול. השמש תמשיך לנוע במסלולה הצפוי, תנועתה תהיה ניתנת לחישוב מראש, וכך גם מיקומה ביחס לתופעות השמימיות האחרות.' לפני המבול השמש תפקדה אחרת, באזורים מסוימים היה רק קר וללא שמש ובאחרים הייתה שמש קבועה. אולי המצב הבלתי צפוי הזה תרם לשחיתות שגרמה לחורבן. כדור הארץ זקוק למחזורים. בני אדם זקוקים למחזורים. אנחנו צריכים ללמוד מהטבע שיש זמנים של קור וחום, זמנים של אור וחושך, זמנים פרודוקטיביים וגם זמני מנוחה. אם האיזון הזה לא הורגש, אז אולי זה מה שהרס את כדור הארץ. הקב"ה הכיר בכך והבטיח לא להחריב את העולם שוב וגם הקים מערכת שתמנע ממנו לחזור לנקודה שבה יהיה צורך להשמידו
כולנו זקוקים לאיזון בחיינו כדי לא ליפול לחורבן. לפעמים זה עשוי להרגיש כאילו החושך משתלט. האם אנו יכולים לזכור את ההבטחה הזו לאיזון טבעי ולמצוא קצת אור להתחבר אליו? אולי השמש המנצנצת על הטל, אור החיוך, אור הלמידה? האם אנחנו יכולים לנשום אל תוך ההפסקה מפרודוקטיביות ולקחת את הזמן הזה כדי להעריך את מה שצמח בתוכנו ומסביבנו במקום תמיד לשאוף ליותר? הקשת מראה לנו את שבעת הצבעים שלה, מאורכי הגל הארוכים ביותר ועד הקצרים ביותר והשבירה הנמוכה ביותר, ומזכירה לנו שהתברכנו באיזון כדי לשרוד. מי ייתן וניפתח לכל מה שנוכח ונזכיר לעצמנו שהאיזון הזה הוא מתנה
