שמיני עצרת
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה, מורה באור הלב
בעוד שכבר ציינו את יום השנה של ה- 7 באוקטובר, בלוח השנה העברי יום השנה הוא שמיני עצרת, החג שאנחנו נכנסים אליו עכשיו. כשאני חושבת על היום הזה שמגיע שוב בלוח השנה, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לברוח ולהעמיד פנים שזה לא קורה. ואז אני נזכרת שתרגול רוחני הוא לא רק להתמודד עם מה שיש; זה גם לשנות את הדרך שלי להתייחס לזה. תרגול רוחני הוא אלכימיה של הנשמה, התהליך שכולל הפיכת חומר לזהב
זה מה שנראה שהתלמוד מלמד אותנו על שמיני עצרת, בסיפור על הלוויתן שמצביע על תהליך של אלכימיה במסעו של יונה שאנו קוראים ביום כיפור. יש אומרים שהדג הענק שבלע את יונה לפני שהתעורר והחליט להתמודד עם גורלו היה הלוויתן, מפלצת הים המיתולוגית המפורסמת שאלוהים ברא עם העולם. אחרים אומרים שהדג הענק נבלע על ידי הלוויתן. כך או כך, המפגש עם הלוויתן הוא החלק הנמוך ביותר במסעו של יונה. על ידי השלכתו לים ופגישתו עם הדגים, יונה פגש את פחדיו הגרועים ביותר ואז החל להתרומם על ידי הבעת תודה על מה שניתן לו ולקיחת אחריות על גורלו. גם היום הלוויתן נשאר אותו דבר. הוא הפך להתגלמות הפחדים הגרועים ביותר שלנו, מפלצת מהעולם התחתון שנמצאת שם כדי לטרוף אותנו
:עם זאת, לימוד תלמודי מציע כי בסופו של דבר, אותה מפלצת עצמה תהפוך להגנה והזנה עבורנו
'עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן' (בבה בתרא, ע"ה, א', ד')
ולא רק זו, 'עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן' (בבה בתרא, ע"ה, א', ו')
בשמיני עצרת נראה שהאלכימיה הרוחנית שהתחלנו עם יונה ביום כיפור הושלמה. מיינדפולנס עוסק באלכימיה רוחנית. כשאנחנו פוגשים את מה שכואב לנו ונותנים לו מקום באהבה, אנחנו יכולים להפוך מפלצות לדשן, האדמה הפורייה שממנה אנחנו יכולים לצמוח. באמצעות התרגול אנו מתחזקים על ידי אותה חוכמה שנלמדת מהכאבים שלנו
עבור חלקנו, השנה האחרונה אילצה אותנו להשתנות, לעזוב אנשים מסוימים ולפגוש אחרים, להתחיל תרגול רוחני או להתחבר מחדש לשורשים שלנו, להתנדב ולהתפלל, להתחיל טיפול או כתיבת יומן. לכל אחד מאיתנו יש את הדרכים הייחודיות שלו להפוך מפלצות לדשן. יכול להיות שהצמיחה הכי יפה עוד לא קרתה. יכול להיות שעדיין לא התחלנו. זה ייקח זמן
תארו לעצמכם איך זה יכול להיות בשמיני עצרת הזה להחליט להאמין באלכימיה רוחנית, ולתת לה לפעול בליבנו. מי ייתן שכך יהיה