סוכות
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה, מורה באור הלב
אחת המסורות המרכזיות בחג הסוכות היא הכנסת אורחים. בעוד הזוהר מלמד אותנו כיצד לגשת לתרגול הרוחני של קבלת אושפיזין (אורחים) מיסטיים, המקור המקראי המזכיר את חג הסוכות (דברים ט"ז, י"ד) התחיל מסורת זו של הזמנת אורחים במובן המילולי ביותר
'וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ'
השמחה מתגשמת כאשר אנו חולקים אותה עם אחרים
כשאני מהרהרת באופן שבו אנו מצווים להזמין את כולם, במיוחד את אלה שאולי אין להם סוכה משלהם לתוך החוויה שלנו כדי להפוך את השמחה שלנו למשמעותית, אני נזכרת שכך זה גם בתרגול מדיטציה
כשאנו אוספים את גופנו לדממה, אנו מתחייבים להזמין את כל מה שנוכח לתוך מרחב המודעות שלנו. מיינדפולנס הוא לא מועדון סגור. להיפך, כאשר אנו מודטים אנו מקבלים בברכה הן את השמחה והן את העצב. אנו עושים זאת משום שדווקא כאשר מלוא החוויה שלנו מתקבלת בברכה, מתאפשרת נחמה
השנה, במהלך יום כיפור, כשישבתי שעות בבית הכנסת, לפעמים עשיתי מדיטציה בעיניים עצומות, לפעמים קמתי ושרתי עם אחרים, לפעמים נשכבתי על הרצפה, היו לי שעות רבות של חוויה פנימית של קבלת פני כל האורחים
וביום כיפור הראשון הזה אחרי ה- 7 באוקטובר, ימים ספורים אחרי יום השנה הנורא וימים ספורים לפני שמחת תורה הבא, לא פלא שהרבה מהמחשבות שבאו היו קשות
פשוט קיבלתי אותן בברכה. אני יודעת היטב שזו הדרך היחידה לנקות את נפשי ואת ליבי
בסוכות הקרוב, כשאני מתכוננת לקבל את פני כל האורחים, אני מודעת לכך שחלקם ייקראו עצב, כעס, פחד, ויותר מכל, שברון לב. אני אקבל אותם בברכה כי אני בוטחת שסוכת השלום, הכיסוי העדין של אלוהים, תחזיק לנו את המרחב. ואני זקוקה לכך