תרומה
מה משתקף בתרגול המדיטציה שלנו
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
פרשת תרומה עוסקת במידה רבה בפרטים המורכבים של בניית המשכן, המרחב הפיזי שישמש מקום משכנה של השכינה, הנוכחות האלוקית הנשית בזמן שאבותינו נסעו במדבר. למעשה, שתי המילים חולקות את אותו שורש - שכן. יש תחושה שמשהו קדוש נבנה עם תשומת לב מדהימה לפרטים, עם יראת כבוד ליופי, אומנות וסבלנות, ושמתוך הגרעין הזה צומחת קהילה קדושה, שבט, רוחות טובות. ישנן דרכים רבות שבהן הקב"ה יכול היה להתחיל את התהליך הזה. אפשר היה להורות למשה לקחת דברים מסוימים מהעם, להניע אותו לפעולה בדרך זו או אחרת. אך מה שקורה הוא זה: 'דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.' (שמות כ"ה ב)
הקב"ה רוצה תרומות רק מאלה שליבם מתרגש לתת. ממקום רגשי זה, מקום של רצון מן הבריאה, ניתן לבנות את מקום משכנו של הבורא
אנו רואים זאת משתקף בתרגול המדיטציה שלנו. אם תרגול יומיומי נתפס כמטלה עבורך, זה כנראה לא יחזיק מעמד. אבל אם יש רצון ועונג בתרגול - אז זה יהפוך לאבן בוחן יפה של החיים הרוחניים שלך. באיזו דרך נוכל לקיים אינטימיות קרובה יותר עם עצמנו ועם מי שיצר ומקיים אותנו מאשר בתרגול המדיטציה שלנו? אנו יכולים לראות בבירור במה התודעה שלנו עסוקה כל כך, היכן אנו נתקעים, ואנו יכולים להתענג במרחב, בהוויה, הזוהרת כמו אבן יקרה
