תצוה
מהי נקודת המפגש בין הפשוט למורכב
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
פרשת תצוה, כפי שהשם מרמז, מפרטת הוראות נוספות לעבודת המשכן, ובפרט את בגדי הקודש לאהרן ולשאר הכוהנים, כולל אבן מיוחדת לכל אחד מ-12 שבטי ישראל. אהרן ובניו לא רק יבצעו את עבודת הכהונה, אלא גם יעשו אותה בדרך מסוימת, מעוטרים בזהב ופשתן
המילה 'תצוה' חולקת את אותו שורש כמו המילה 'מצווה'. לעתים קרובות אנו מתרגמים מילה זו כ'ציווי', שיכול להישמע כבד או שגרתי. במקום זאת, אנו רואים בפרשה זו מצוות כאמצעי להתקרבות אל האינסוף
בתוך כל זה, אנו לומדים על נר תמיד, הנר שדולק ללא הרף במשכן.
נראה שככל שהכהנים מעוטרים ומקושטים, נר התמיד הוא פשוט ולא מקושט
יש לנו כאן שני מודלים של תרגול רוחני - המורכב והפשוט. שניהם נחוצים, איכשהו שניהם משלימים זה את זה
בתרגול המדיטציה שלנו, יש תשומת לב מדהימה לפרטים. כמו החליפות המורכבות של הכוהנים, בריטריט אנחנו בוחרים את מקומנו בחלק מסוים של החדר, יושבים על כרית או כיסא, מתאימים את היציבה שלנו, מוודאים שהרגליים והידיים שלנו מונחות בדיוק כך. כל זה משמש כמיכל מקודש לתרגול הפשוט להפליא של המדיטציה עצמה – לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף, ללכת לאיבוד במחשבות, להתעורר ולחזור לקצב הנשימה. פשטות זו היא שמעוררת את המכשולים שכל מתרגל נתקל בהם. שעמום, עייפות וסערת נפש מתעוררים רק בגלל שהתרגול כל כך פשוט
הרגע הזה מכיל את כל זה – את המכוון ואת חסר המאמץ. כאן ועכשיו הוא המקום היחיד שבו השניים יכולים להיפגש בהתמזגות קדושה. מי ייתן והתרגול שלנו יהפוך לקודש הקודשים, שבו פשטות הנוכחות יכולה להאיר כל פרט ופרט, ולהחזירם למקורם
