יתרו
איזה סימנים אנחנו מחפשים בתרגול הרוחני שלנו
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
בפרשת השבוע אנו עדים להקראה הראשונה של עשרת הדיברות. הכותרת 'דיברות' מתאימה יותר ממצוות, במיוחד כשמסתכלים על הדיבר הראשון, שהוא יותר הצהרה מאשר מצווה. 'אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים' (שמות כ', ב')
המאסטר החסידי מראשית המאה ה-19 'מי השילוח', בפירושו לפרשת יתרו, מצביע על השימוש יוצא הדופן במילה אָנֹכִי, למילה 'אני' בדיבר הראשון. מדוע בחר הקב"ה ב'אנכי', בניגוד ל'אני' הרגיל? בשימוש חסידי קלאסי במשחקי מילים, עונה מי השילוח. 'אנכי' היא המילה 'אני' בתוספת האות 'כ', אשר בעברית משמשת קידומת שפירושה 'כמו', או 'כאילו'. פרט מהותי זה, אומר מי השילוח, משמש תזכורת לכך ששלמותו ומציאותו של הקב"ה נשארות מעבר להבנתנו האנושית. בעוד שדיבר זה עשוי היה להיראות כמו התגלות מלאה של האור הנצחי והאינסופי שהוא אלוהים, הוא נשאר רק כמו התגלות. זה רק רמז
כמחפשי חוויות של האלוהי בחיינו – כמו רגשות של יראה, פליאה או חיבור. ה'כ' הזה יכול להנחות אותנו בתרגול הרוחני שלנו, להזכיר לנו לא לחפש סימנים ורגשות גדולים, דרמטיים או ברורים, אלא חוויות עדינות יותר, יותר 'כ', יותר אנוכי, כמו שכתוב במלכים א', אלוהים לא היה ברוח ההר, או ברעידת האדמה, או באש, אלא, אחרי השריפה, 'קול דממה דקה' (מלכים א' י"ג 13)
