וישלח
האם אנחנו יכולים להיזכר בנקודות של אור
הארת השבוע
מאת דפנה ארנוני, מורה באור הלב
בפרשה הזאת יעקב משתנה, עובר דרך אתגרים לא פשוטים. הוא עובר מסע עמוק אל עצמו, פוגש את ה', מקבל שם וזהות חדשה - נולד להיות ישראל
יעקב מתחיל דרך חדשה עם משפחתו, בחזרה לארץ ישראל.
הוא נמלא פחד, כששומע שעשו צועד לקראתו עם מאות אנשים. 'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת שעשית את עבדך' - יעקב פונה לה' בתפילה ותחינה, מי אני הקטן? מי אני בלעדיך? הוא מודה לאלוהים על הקיים, ובצורה מאוד אמיתית וחשופה מספר לה' את הפחד והכאב שלו'ואתה אמרת היטיב איטיב עמך' – יעקב מזכיר לה' את הבטחתו, ובכך גם מזכיר לעצמו שהוא לא לבד. שה' איתו גם כאן. בתוך הפחד, בתוך החשיכה מושך לעצמו חוטים של אור מתוך מציאות אחרת, בה הוא חש בטוח ומוגן, וידע את נוכחותו של ה'. בהמשך המסע שלו יעקב עובר את מעבר יבק, ונשאר לבדו
בתוך החשיכה מסופר על מפגש עם 'איש' הנאבק עמו, לכל אורך הלילה
'ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר'
יש שמפרשים את הדמות כמלאכו של עשו. יש שרואים בה את יעקב עצמו, או חלק פנימי בתוכו שהיה עליו לפגוש, בכדי לעבור דרך, לגדול, להיוולד כאבי ישראל
עם עלות השחר האדם - מלאך מבקש את יעקב שישלח אותו
יעקב מבקש ברכה, ואותה דמות מעניקה ליעקב שם חדש – ישראל
'כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל'. יש לך את היכולת להיות שר, לשמור על הטוב הפנימי, לא משנה מה קורה מסביבך. להחזיק בנקודה של אור בתוכך, גם בשיא החושך
בימים האלה אנחנו כעם וכבני אנוש נמצאים בתוך חושך גדול, עם כאב עצום ובלתי נתפס
הסיפור של יעקב מזכיר לי שגם כאן יש לנו את האפשרות להיזכר בנקודות של אור. עם הכאב והאבל לבקש את הדרך להחזיק את הטוב בתוכנו, גם כאן
כמו אותו כד שמן קטן החתום בחותמו של כהן גדול, שנותר שמור ובטוח, טהור ונקי גם בתוך החושך הכי גדול. אותה נקודה של אור, של חיבור, נשמרת וממשיכה לפעום בנו תמיד
ההזכרות וההזמנה שלה לתוך החושך יכולה לתת בנו כוח, ותקווה לחיים ולטוב
בתפילה לימים טובים יותר, חזרת כל החטופים לביתם במהירה וימים של שלום
