ויצא

מה המשמעות של לצאת

הארת השבוע
מאת אריאל דומיניק הנדלמן, צוות אור הלב

כותרת פרשת השבוע מספרת לנו רבות על הנושאים שלה, ומעידה משהו על המסע שעבר יעקב אבינו. יעקב יוצא, ואילו סבו אברהם, פשוט הולך, לפי הכותרת של פרשת 'לך לך'. יעקב יוצא מבית הוריו כדי לבנות לעצמו חיים, כתולדה של גזל ברכת הבכורה של אחיו הגדול עשו, שהייתה הדלק שדחף אותו להתרחק 

נראה שאם יעקב עומד להתחיל פרק חדש, ולפגוש את אהבת חייו, עליו להיפרד ממשפחתו. הוא צריך לצאת, לעזוב. וברגע שהוא עושה זאת, יש לו את חלום התורה הקדמוני – של סולם עם מלאכים עולים ויורדים. עם התעוררותו מהחלום, מגלה יעקב מחדש את האלוהות. ואיך הוא קורא למקום הזה? בית אל – בית הבורא. הוא עוזב את בית משפחתו רק כדי לפגוש ולהיכנס, דרך עולם החלום, לביתו של האינסוף; הבית שימשיך לשמור עליו בכל מקום אליו ילך 

ואז הוא פוגש את רחל, שהתורה אומרת לנו שהוא אוהב אותה ממבט ראשון. הם מתנשקים, והוא בוכה. גם כאשר הוא מתחתן בטעות עם אחותה הבכורה לאה, יעקב ממשיך לעבוד עבור רחל במשך שבע שנים. המספר שבע מייצג תמיד מחזור מקודש. והנה יש לנו את יעקב, הבן הצעיר ש'גנב' את ברכת אחיו הבכור, רצה להתחתן עם הבת הצעירה, אך מצא את עצמו קודם לכן עם הבת הבכורה. בהחלט יש שם איזשהו תיקון, או מה שאפשר לקרוא לו גם קארמה 

זה העניין; אנחנו יכולים לעזוב את המשפחות שלנו, אבל המשפחות שלנו אף פעם לא עוזבות אותנו. הן חיות בתוכנו – אבותינו שהלכו לעולמם ואלה שעדיין חיים. יעקב מראה לנו זאת בצורה כה ברורה. הוא נושא בתוכו את עשו, יחד עם יצחק ורבקה. כולנו קונסטלציה של משפחות המוצא שלנו. אנו נושאים את עצמות אבותינו בעצמותינו ואנו מתקנים את מה שנשבר, או שאנו חוזרים על כך שוב ושוב, עד שמישהו אחר בהמשך הדרך עושה זאת 

אז תנו לזה להיות אנחנו. בואו נתעורר לייעודנו כמרפאים, ובחודש החלומות הזה, בואו נבנה בית אלוקי שבו כל חלקינו יוכלו למצוא מקלט.

שבת שלום מאור הלב