ראה
מה קורה כאשר אנו לוקחים את הזמן להתבונן לעומק ו"לראות" באמת
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה וייל, מורה באור הלב
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה' דברים, י"א, כ"ו
מדוע פותח משה את פרשת ראה בכך שהוא מבקש מבני ישראל 'לראות'? מדוע לא 'הסתכלו', או אפילו 'הקשיבו' לדבריו? בפירושו לפרשה מציע המאסטר החסידי המאור עיניים כי 'להבין הענין מהו לשון ראה שמראה באצבע כאלו הדבר מוכן לפני עין.'המטרה כאן נשמעת בתחילה כמו סחיטה אלוהית: אם בני ישראל יקיימו את תנאי בריתם עם הקב"ה, הם יהיו 'מבורכים'. אם לא, הם יהיו 'מקוללים'. קריאה בסיסית ומילולית לפי הפשט של הטקסט תשאיר אותנו דבוקים ללוגיקה של מקל וגזר, שכר ועונש. אך ישנה קריאה אפשרית נוספת, ואולי על כך מצביעה לשון ה'ראייה'. אם השיח של משה נקרא לא כמנחה כיצד לפעול, כגזר ומקל, אלא כתיאורי, הרי שהוא הופך ללימוד על חוק הסיבתיות, היבט חיוני של התרגול הרוחני
כאשר אנו לוקחים קצת זמן להתבונן לעומק בדרך בה אנו מתנהגים, וכאשר אנו מסכימים לראות כיצד היא משפיעה על עצמנו, על אחרים ועל העולם, ללא שיפוט, אך עם תשומת לב מתמשכת לחוק הסיבות והתוצאות, נפתחת דלת גדולה. זוהי דלת שמובילה אותנו לעבר יותר חמלה, וגם לעבר התנהגויות מודעות יותר. אנו לומדים לבחור את פעולותינו לא מתוך ציפייה לשכר או עונש, אלא ממקום של אחריות ומחויבות. אנו רואים אילו מפעולותינו מביאות אותנו לברכה, ואנו ממשיכים על פיהן
פרקטיקות כמו התבוננות, חקירה עצמית (חשבון נפש) והתכוונות (כוונה), הן דרכים קונקרטיות מאוד שבאמצעותן אנו זוכים לבדוק את עצמנו על בסיס יומיומי, כך שנוכל לבחור באופן מודע יותר את הדרך בה אנו פועלים. בכך שהוא מזמין אותנו 'לראות' ישירות, משה, כמו מורה רוחני טוב, מצביע על המכניקה הזו, ומזמין אותנו לבחור באופן מודע
אנחנו רק קמים מתשעה באב ומתקדמים לאט לאט לקראת הזמן היפה של ההתבוננות הפנימית של אלול. בעולם שמרגיש מזועזע מתסיסה פוליטית, שינויי אקלים והשלכות קשות אחרות של פעולות אנושיות לאמיומנות, עכשיו יותר מתמיד זה הזמן לפקוח את העיניים ו'לראות', כדי שנוכל, יחד, באמצעות כל פעולה קטנה, לבנות את העולם שאנחנו רוצים לראות
