ואתחנן
מה קורה כשאנו מוכנים להישיר מבט אל הסדוק
הארת השבוע
מאת אדם טרייסטמן, מנהל קהילת אור הלב ישראל
יש לנו בכל שנה כמה שבתות עם שם מיוחד: שבת תשובה, שבת שירה, שבת זכור, שבת הגדול, שבת חזון וגם שבת נחמו: שבת הפותחת את שבע הפטרות הנחמה שלאחר תשעה באב. הקליימקס של עצם ועוצמת החורבן מאחורינו, אפשר להתחיל לעסוק בנחמה ובראיה חיובית לעתיד...אך אי אפשר שלא לשאול,
החורבן הוא הרי לא משהו שהיה ונגמר. אנחנו חיים אותו יום יום, שעה שעה. השפעותיו מורגשות בחיי האדם היהודי בכל רגע. רוב, אם לא כל העולם היהודי מושפע ברמה כזו או אחרת מהעדר בית המקדש, העדר החיבור המלא והישיר בין עם ישראל לאלוקיו, העדר החיבור הכלל אנושי לבורא עולם
למול כך, איך נוכל בכלל להתחיל ולעסוק בנחמה? במה יועילו לנו נבואות על ילדים משחקים ברחובות ירושלים כל עוד הלב הרוחני שלנו עדיין שרוי תחת מעטה של עפר ואפר? לשם כך נתבונן בעקרון הנגלה אלינו (גם) דרך התרגול המדיטטיבי. כאשר יש בנו מוכנות להישיר מבט אל הסדוק, השבור והכואב - שם מתחילה להתגלות הרפואה. הבריחה מהכאב מייצרת כאב כפול ומונעת את תחילת תהליך ההחלמה
כאשר נסכים לפגוש באופן מלא את החורבן הפנימי שלנו, רק אז נוכל להתחיל לעסוק בנחמה וראיה בריאה ואופטימית של העתיד לבוא. התלמוד הבבלי במסכת תענית מסכם את העקרון הזה בצורה נפלאה
'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה'.
תהליך המפגש עם הכאב והאבל הוא שמאפשר את המעבר אל השמחה
