פרשת בלק

האם אנחנו יכולים לראות בבהירות

הארת השבוע
מאת רבקה שיסלר, מורה באור הלב

בפרשת השבוע שלנו, בלק, מלך מואב, מתחיל לחשוש מעם ישראל ולוקח את הנביא בלעם לקללם. אך כשהוא לוקח את בלעם אליהם ובלעם יוצא לראותם, אלוהים שם 'דבר בפיו', ובמקום לקלל את בני ישראל, בלעם מברך אותם! בלק מנסה עוד פעמיים. הוא מביא את בלעם לנקודת תצפית חדשה ממנה רואים את בני ישראל, בתקווה שאם בלעם יראה אותם בצורה שונה, הוא סוף סוף יקלל אותם. אבל בלעם עדיין מברך את העם. בנקודת התצפית השלישית, שאמורה להיות הגרועה ביותר, מתוארת כשממה, בלעם נותן את הברכה הטובה מכולן, 'מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל'. למרות שבלק קיווה ששינוי נקודת המבט הויזואלית של בלעם על בני ישראל יעודד אותו לקלל אותם, התורה מתארת את בלעם כאיש עם עין פקוחה. בלעם יכול היה לראות בברור. בלי קשר לנקודת התצפית, הוא יכול היה לראות את הקדושה של עם ישראל, שאוהליהם טובים, ושהם חיים בדרך שהייתה מקודשת. עם הבהירות הזו, הוא לא יכול היה לקלל את האנשים. הוא גם לא ברך אותם, התורה אומרת שבעצם 'וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר, בְּפִי בִלְעָם'. הקדוש ברוך הוא בירך דרכו

זה התרגול שלנו. לא משנה מה יעלה בחיינו, היפה, הקשה, בין אם אנחנו מסתכלים מראש הפסגה או לתוך השממה, האם אנחנו יכולים לראות את הכל בבהירות, עם עין פקוחה, כמו בלעם? האם אנחנו יכולים לברך את מה שאנחנו רואים, בלי קשר למה שזה, ובעשותנו כך לתת תוקף ולהביא יותר קדושה? אולי אם עינינו פקוחות באמת ואנו רואים בבהירות, ברכה תגיע באופן טבעי במילים ובמעשים שלנו – נוכל לצאת מהדרך שלנו וליצור מרחב ל'דבר אלוהים' להיות בפינו

שבת שלום מאור הלב