פרשת במדבר
מהם המצפנים שמכוונים אותנו
הארת השבוע
מאת אריאל דומיניק הנדלמן, צוות אור הלב
השבוע אנחנו נכנסים לספר במדבר. לרוב אנו מתארים את הזמן שלנו במדבר כ'שוטטות', אבל למעשה התנועות די מדויקות. הלוויים הם אלו שמפרקים ונושאים את המשכן, ואז מרכיבים אותו מחדש במחנה הבא. הכהנים נושאים את חפצי הפולחן ממחנה אחד לשני. כך גם מיקום האוהלים של כל שבט נקבע בכיוון ובסדר מסוים, מסביב למשכן עצמו. אפילו שעם ישראל אולי לא במקומו, ועדיין בדרך לארץ המובטחת, יש סדר קדוש במסע
תרגול מדיטציה יכול להרגיש כמו שוטטות במדבר, עם אי ודאות כנוף קבוע. המדבר הוא מקום נקי מקישוטים. אין שם שלטי חוצות או מגדלים, אין בו אפילו את הנוחות של עצים או נהרות שמבטיחים את ההזנה של החיים. המדבר ערום, פראי וגולמי, בדומה מאוד למה שאנחנו פוגשים בפנים ומעזים לחזור שוב ושוב למקום השקט והדומם שמתקיים רק בין המחשבות המתחרות האלו, הזיכרון ההוא, השאיפה ההיא. המדבר זה איפה שאמון ומסירות הם המצפנים שלנו. כי אם נסתכל עמוק מספיק, אם נישאר מחויבים למסע, נבין שיש סדר קדוש למסע
אנחנו מתקדמים לאן שהוא אחרי הכל, לארץ שהובטחה לנו. אנחנו רואים הבזקים שלה כשאנחנו נוגעים בנוכחות האוהבת והרחומה בפנים. כשאנחנו מרגישים שאנחנו בבית ושהוא היה בתוכנו כל הזמן
