פרשת מצורע

הארת השבוע על פרשת מצורע מאת מורן פלד, מורה באור הלב

מילים הביאו לי את הפצע – ויבריאו אותי ממנו, ג'ים מוריסון
פרשת השבוע, פרשת מצורע, מחזירה את תשומת הלב שלנו לקשר שבין מילים לבין הדובר אותן. כולנו מכירים ביטויים שעוסקים בהשפעתן של מילים על הקשר עם הזולת  – 'חיים ומוות ביד הלשון', 'שיימינג', 'לשון הרע', 'שיח מכיל'. אולם, יתכן שעל הדרך פספסנו את ההשפעה של מילים, לטובה או לרעה, על מי שמדבר

מצורע סובל באופן גופני מהמילים שלו. לפי חז"ל מצורע = מוציא רע, כלומר: מי שדבריו מזיקים לו ולאחרים. כך הוא למשל המקרה של מרים אחות משה, בפרשה אחרת (בהעלותך. במדבר פרק יב') שדברי הביקורת שלה כלפי משה הביאו עליה את הצרעת

אז איך נרפאים מצרעת? מחדשים את הקשר הבריא ביננו לבין המילים. זהו קשר שקל מאוד לאבד בתוך שטף היומיום. שימו לב כמה מהמילים שלנו במהלך יום אחד מכוונות לתמיכה, קירבה, אמפתיה, חמלה – וכמה מהן מכוונות לביקורת, ציניות, מרמור

אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, צועק, מתפלל משה אל אלוהים שירפא את מרים מצרעתה. לצד התפילה כמרפאה את הצרעת מציעה הפרשה שלנו את הריחוק מהמחנה כאמצעי לריפוי. תחילה צריך להתרחק – ממקומות בהם הדיבור שלנו מזיק וממצבים שמעוררים אותנו לדיבור מזיק. לאחר מכן – צריך להתחבר מחדש אל מקום ראשוני ופגיע, מקום של צעקה, בקשה, חמלהמבלי ששמנו לב, מציגה פרשת מצורע את הריטריט הראשון, שבו יתכן שמתקיימים זה לצד זה התרחקות, שתיקה ותפילה. שתיקה בריטריטים מחברת אותנו מחדש למקורות הבריאים, העמוקים של הדיבור. התפילות או הצ'אנטינג בריטריט דומות מאוד במבנה שלהן לתפילת הרפואה של משה

גם החזרה מהריטריט לעולם הרגיל נעשית בהדרגה ובעדינות, כמו טקסי הטהרה של המצורע שנרפא – הטקס הראשון נערך מחוץ למחנה, אחר כך מחוץ לאוהל ולבסוף מחוץ לאוהל מועד

פרשת מצורע מציעה לנו עדינות וזהירות בשמירה קשר חדש ועדין ביננו לבין הדיבור שלנו. עלינו להיות קשובים ורגישים במגע עם 'המחנה' החברתי, וכן בשיח המשפחתי (אוהל), וכן בעת חידוש הקשר עם אלוהים, בתפילה 

שבת שלום מאור הלב