וַיִּגַּשׁ
הארת השבוע
מאת הרבה שילה פלץ ויינברג, מורה באור הלב
יש כאן רגשות עמוקים מאוד. יש הרבה בכי בפרשה זו ובכל סיפורי יוסף. אנו קוראים: 'וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם...' (בראשית, מ"ה, י"ד-ט"ו) כאשר יעקב מגיע מאוחר יותר למצרים, אנו קוראים: 'וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד. ' (בראשית, מ"ו, כ"ט)
הטקסט הוא דו-משמעי. מי זה שבוכה כאן? האם זה יוסף או יעקב? ובכן, אנו יודעים שיוסף הוא בוכה גדול. למעשה, בסאגה התנ"כית שלו, הוא בוכה 8 פעמים. הפרשן רש"י הולך עם זה. יוסף בכה ויעקב אמר קריאת שמע, הוא כותב. זה מצביע על כך שרמת הרגש של יעקב לאחר 22 שנים שבהן האמין שבנו האהוב מת היא תגובה רוחנית. הוא מניע את תודעתו לאחדות אהבת ה', שהיא גדולה יותר מכל רגש שאדם יכול להביע. אנשים אלה חווים היפוך של תפיסתם לגבי מה נכון, מה צודק, מה גורלו של מישהו
דמעות הן אחת הדרכים לשחרר היאחזות בדרך שבה הדברים מתנהלים, וכך גם תפילה או מדיטציה. שתי צורות הביטוי מאפשרות לשחרר את הוודאות שלנו, את ההיאחזות שלנו בזהות אחת או בנרטיב אחד
אנו מתפללים שנוכל לקחת השראה מהתרחבות האהבה והחיבור בין יעקב ויוסף, מתוך המודעות שלנו לבלתי צפוי ולסערה של התנאים החיצוניים שהם ואנחנו חווים
