ראה
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
שמה של פרשת השבוע מגיע מהשורה הראשונה של הפרשה
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה', דברים י"א, כ"ו’
התורה ממשיכה ואומרת לנו שהברכה באה אם אנחנו מקיימים את המצוות וההפך מגיע אם לא נעשה זאת. חלק מגדולי החסידות רואים בקו זה הזמנה לחבר בין שני ההיבטים של הקב"ה – אלוקים, המסמל דין (הקשור ל'קללות') ויהוה, המסמל רחמים (או במקרה זה, 'ברכות'). ההבנה ששני היבטים אלה הם אחד היא בסיסית לעבודה הרוחנית שלנו. היא מאפשרת לכל דבר שאנו פוגשים בחיים להפוך לדלת להרחבת התודעה – מה שמרגיש כמו 'ברכה' כמו גם מה שמרגיש כמו 'קללה'. כדי לעשות זאת, עלינו להיות נוכחים מספיק כדי להתבונן בשיפוט שבתוכנו עם חמלה, שבסופו של דבר תמיס אותו ותאפשר לו להשתנות. בדרך זו, שני ההיבטים הופכים לאחד, ואנו רואים ששניהם באים מאותו מקור.
המאור עיניים מצביע על כך שהתורה יכלה לבחור לנסח זאת אחרת, אך החוש המתבקש בתוכנו הוא חוש הראייה. אנו מתבקשים לראות את הברכה והקללה; הדין והרחמים; הלילה והיום
למה? ישנם סוגים רבים ושונים של תרגולי מדיטציה, אבל זה שמתמקד בהתבוננות בעולמנו הפנימי ללא שיפוט נקרא 'תובנה'. אנו עוצמים את עינינו ופוקחים את העין הפנימית שלנו, אותה פיסה של האינסוף שבתוכנו. כאשר 'תובנה' זו נפתחת, הראייה שלנו חורגת הרבה מעבר לתחום הפיזי, חודרת למעמקי פני השטח אל תוך הרוחני. כך אנו 'רואים את הברכה והקללה'. כך אנו מאחדים את אלוקים ואת יהוה
