עקב
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
יש פתגם ישן שכל אדם מאמין בסתר ליבו שהוא ברא את עצמו. פרשת עקב באה לרפא את האשליה הלא מודעת הזו, שרובנו נופלים לה קורבן
במהלך כל ספר דברים משה מספר לנו את הסיפור שלנו, כדי שנוכל לזכור אותו, ובכך להיזכר בעצמנו באופן קולקטיבי ואינדיבידואלי. משה, כשופר האלוקי, אומר לנו
’וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר', ח' ב'
מוזר שרגע אחרי שיצאנו מ-40 שנות נדודים, צריך להגיד לנו לזכור את זה. זו הייתה תקופה משמעותית מאוד; איך יכולנו לשכוח? משה ממשיך ומזהיר אותנו מפני מה שעלול לקרות כשניכנס לארץ המובטחת
וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה', ח', י"ז’
אז עכשיו אנחנו יכולים להבין לאן משה חותר כאן. זה לא שנשכח את כל מה שעברנו בארבעת חומשי התורה הקודמים, אלא שיש לנו את הנטייה הזאת, כשאנחנו יוצאים מזמנים קשים באמת ולא מרגישים כל כך פגיעים יותר, לחשוב שהצלנו את עצמנו. אנחנו שוכחים שאנחנו תמיד חיים בשותפות עם האחד
אנו זוכרים את זה בתרגול המדיטציה שלנו. כאשר אנו חוזרים שוב ושוב לעוגן הנשימה שמחזיקה אותנו בחיים בכל יופייה העדין והיציב, אנו רואים שלא בזכות הכוח שלנו, או המאמץ שלנו, קצב נשימתנו מחזיק אותנו בחיים, או הלב שלנו ממשיך לפעום. קורה כאן משהו גדול ומסתורי יותר
התרגול שלנו מאפשר לנו להיכנע לאמת הזו, שלמזלנו, אנחנו לא שולטים בכל דבר. העם היהודי, העומד על גדות הירדן, מוכן לחצות כדי לקיים את הבטחת אלוהים, אינו שולט בהבטחה, או מתי היא תתקיים. במקום ליפול לאשלייה, אנו יכולים להמשיך להופיע בכל רגע עם נוכחות אוהבת וצנועה, ולשאול: איך אני יכול להיות קרוב אליך? איך אני יכול לשרת אותך? גם השאלות האלו הן הבטחות
