קורח

איך נשלב בין ענווה לאש הכמיהה

הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב

פרשת השבוע נקראת על שמו של קורח המרדן, היוצא נגד מנהיגותם של משה ואהרן. קורח האמין שיש להעניק לו את הכבוד להיות כהן גדול. תגובתו הראשונית של משה למחאותיו של קורח חושפת הרבה. קורח טוען שמשה לוקח לעצמו יותר מדי תהילה וכבוד, ומשה נופל על פניו.

'וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו'

זהו מעשה של ענווה וכניעה מוחלטת. ניתן לטעון שזה מראה בבירור שמשה אינו מסוג המנהיגים שרודפים אחרי תהילה, או שמשרתים מתוך רצון להגדיל את עצמם. מאוחר יותר בפרשה, משה ואהרן נופלים שניהם על פניהם באותו מעשה של כניעה צנועה 

המוטיב השני בפרשת השבוע הוא דימוי מחתת האש עם הקטורת הבוערת. משה אומר לקורח, כמו גם לשאר בני הקהילה שרוצים להתחרות על הכהונה, להקריב קטורת (הקטורת הנלווית להקרבת קרבנות במשכן). לאחר מכן אלוהים יקבל את המנחה מהמועמד הנבחר לתפקיד הכהן הגדול 

בסופו של דבר, 250 הדיינים שהקריבו קטורת נאכלים על ידי האש. אשר לקורח, הוא וקרוביו נבלעים באדמה, בסצנה חיה ומצמררת. מה יכולים שני המוטיבים הללו ללמד אותנו על גישה מודעת ליהדות? מצד אחד, ניתן לנו הדימוי של מעשה הנפילה על הפנים – כניעה וענווה מוחלטת. מצד שני, מוצג בפנינו הסיפור של מחתת הקטורת – העולה לפגוש את הסוד האינסופי

תרגול המיינדפולנס שלנו גם הוא מכיל את שני המוטיבים הללו. אנו מצניעים את עצמנו מספיק כדי להכיר בכך שהתודעה שלנו מפוזרת לעתים קרובות ושתשומת הלב שלנו נמשכת לעתים קרובות לכל מיני כיוונים על ידי מחשבות ודפוסים לא מודעים. פעולת הישיבה עצמה, אם כן, של שקט ודממה, היא פעולה של כניעה וענווה. אבל התרגול יהיה יעיל רק אם יתודלק באש הכמיהה; של רצון להיות באיחוד עם המקור האינסופי של הכל. האש הזו עולה מתנוחת הישיבה, כך שתרגול המדיטציה שלנו יכול להפוך לקדוש, איחוד של מעלה ומטה. מי ייתן וזה יהיה כך עבור כל אחד ואחת מאיתנו

שבת שלום מאור הלב