שלח
איך נראית הארץ הפנימית שלנו
הארת השבוע
מאת אביגיל בארי-הראל, מורה באור הלב
""בפרשת שלח, משה שולח את המרגלים 'לתור את הארץ' שאלוהים נתן להם. אנחנו יודעים את הסוף. המרגלים הולכים, חוזרים, וטוענים כי הארץ 'אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא' (במדבר י"ג, ל"ב). כיצד הדבר ייתכן? כיצד יכלו המרגלים לראות בארץ המובטחת, הארץ שהבטיח אלוהים לבני ישראל, שלקח אותם לשם כל הדרך במדבר, מקום ממית ורע? בואו ונתבונן בזה טוב יותר. כשמשה אומר למרגלים: 'וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא', הוא נותן להם בעצם הדרכה מיוחדת - כיצד מתבוננים. הארץ היא העיקר. העם שחי עליה, הערים הבצורות, גידולי הקרקע, הם משניים אליה. היא ראשונה, בסיס או מקור, לכל מה שיראו בה
כשהמרגלים חוזרים, הם מתייחסים, כביכול, להנחייתו של משה. הם אומרים: 'בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ' (י"ג, כ"ז). כלומר, ראינו את הארץ, היא אכן טובה, ופוריה, אבל זה לא הכל. מה שיש שם, מי שיש שם, איננו כן: 'אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.' (י"ג, כ"ח). למעשה, במובן הזה, הסיפור של הארץ אינו שלם אלא מפוצל - יש טובים ויש רעים. פירות מכאן וילידי-ענק מכאן. ההפרדה הזו מאיימת על המציאות של הארץ ומעוותת אותה. מקומם של בני ישראל לא מובטח בה. הם אינם יודעים את מקומם. וכך, מתוך חילופי הדברים שם על שאלת ירושת הארץ, הופכת מהר מאד גם הארץ עצמה, למרות פירותיה היפים, להיות בזויה ורעה
מה קרה כאן ואיך זה קשור לתרגול המדיטציה שלנו? במדיטציה אנחנו נדרשים הרבה פעמים להתבונן בתוכן שעולה כשאנו נכנסים פנימה: המחשבות, התחושות, הרגשות. אנחנו נקראים לשים אליהם לב, להתבונן בהם ולהיות עמם, לשחרר את מה שעולה וצף. אך מה עם להתבונן לרגע במיכל? במקום הזה, היכן שלא יהיה - הראש? הלב? - בתוכו עולות, צפות, נוכחות הרגשות והתחושות, המחשבות והחלומות ברגע הזה. האם המקום הוא רך ומזמין, או קשה וביקורתי? בפרשה שלנו המקום הזה הוא הארץ
פרשת המרגלים מכילה הזמנה להתבונן על המבט עצמו. על האופן שבו אנו מתבוננים על מה שעולה. מתוך רכות? או מתוך קושי וביקורת? מתוך שלמות? או מתוך רצון להפריד בין טוב ורע? המרגלים חשבו שאפשר להפריד: הארץ – טובה; האנשים – רעים. הפרשה מלמדת אותנו שהם טעו. בעבודה שלנו, בארץ הפנימית שלנו, עלינו לשוב ולדייק בצורה עדינה: איך להיות מקום מזמין, אוהב ורך שמאפשר התבוננות נקייה. אנו צריכים לשוב ולשאול את עצמנו האם המקום שמתוכו אנחנו פוגשים את העולם, את האנשים שסביבנו ובעיקר את עצמנו, הוא רך ומזמין או קשה ומפריד? ולדעת שוב ושוב לבחור בטיפוח של הנוכחות האוהבת והרכה
