נָשֹׂא
מה תפקידן של הסחות הדעת
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
בפרשנותו לפסוק הראשון של פרשת נשא, המורה החסידי מאור עיניים עוסק במשחק מילים מקסים ומפורט. בפסוק מצווה אלוהים על משה
נשא את ראש בני גרשון גם-הם לבית אבותם למשפחתם' (במדבר ד', כ"א)’
לעיתים, כאשר אדם משתדל לעסוק ולהתמקד בלימוד תורה או תפילה, משתף המאור עיניים, עולות במוחו מחשבות זרות – שאין עניינן תורה או תפילה. אל תחשבו שהן כאן רק כדי לבלבל אתכם! אל תדחו או תשפטו את המחשבות האלה. אלא, הוא אומר, העלו אותן בחזרה לשורשן. כי השורש אפילו של המחשבות האלה הוא אלוקות
והנה הוא מביא אותנו לפסוק שלנו. הוא לוקח את המילה השנייה, ה'את' שלעתים קרובות מתעלמים ממנה, שתמיד קודמת לאובייקט ישיר, וקורא אותה כ'א-ת', כלומר את האלף-בית כולו. האין זה כך, הוא שואל, שאפילו מחשבותינו הזרות כביכול מורכבות מאותיות, וכי האותיות הן קדושות ואלוהיות ושימשו ליצירת התורה והעולם? וכך הוא קורא שוב את הפסוק: הרימו כל אות לראש, למעלה, כדי ש'בני גרשון, הם האותיות שנפלו ונתגרשו, גם הם יעלו לבית אבותם', למקום כבודם
כשאנחנו יושבים במדיטציה, לימוד תורה או תפילה, אנחנו יכולים בקלות ליפול לנטייה הטבעית מאוד לשפוט ולנסות להיפטר מהמחשבות שמרחיקות אותנו מהעוגן המיועד. כפי שאנו יודעים מהתרגול שלנו, וכפי שהמאור עיניים מזכיר לנו בצורה כה שובבה ומבריקה, התרגול שלנו הוא למעשה לעשות משהו שהוא ההפך מזה. כאשר במקום זאת, במילותיו של מאור עיניים, 'כשמשים כל כחו וחיותו בתוך האותיות התורה...מעלה אותם לשרשם אל הבורא.' כאשר אנו מזרימים אפילו את המחשבות הזרות הללו בכל החיות שלנו, אנו מפסיקים לראות אותן כנפרדות ושגויות ובמקום זאת רואים אותן כחלק מהאחדות הקדושה שהיא כל הבריאה. התרגול שלנו הוא לפגוש את כל מה שעולה עם מודעות אוהבת וחיה. 'הסחות דעת' אינן הסחת הדעת מהתרגול; הן התרגול עצמו
