בהר
איך נחזור למצבנו הטהור
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
בפרשת בהר, מדבר ה' אל משה ומורה לו להעביר עוד מסרים חשובים לעם. כפי שמרמזת הכותרת, משה נמצא על הר סיני לשיחה זו. אולי משה, בסצנה זו, מייצג את ההיבט בנו שמשתוקק לחוויות שיא רוחניות. חוויות השיא הן נפלאות, אבל עלינו גם לשלב אותן כדי שיהיה לנו 'תרגול רציף' שנוכל ליישם בחיי היומיום שלנו. כי האמת היא שאנחנו לא תמיד על ראש ההר; לעתים קרובות יותר אנו פוסעים בעמקים, רגליים עייפות על פני האדמה. אז מהי התרופה לפי התורה? הארץ עצמה זקוקה לשבת. האדמה מתחת לרגלינו חייבת להיות בקצב עם שאר חלקינו – ההתבוננות העמוקה והשמחה חייבות להיות מאוזנות והרמוניות. שבת זו עבור האדמה נקראת שמיטה, החלה כל שבע שנים. אנו מאפשרים לאדמה להיות בִּשְׁמִטָה ולנוח עמוקות. אבל יש עוד משהו - שנת היובל
בדיוק כמו ספירת העומר שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שמתפרשת על פני שבעה שבועות, או 49 ימים עד היום ה-50, שבועות, יובל היא ספירה מורחבת של השנים עד שאנחנו מגיעים ל-50. יובל פירושו המילולי 'קרן איל', השופר שאנו משמיעים ביום כיפור. למעשה, כל הלכות שנת היובל נכנסות לתוקף ביום כיפור
זה כאילו הארץ לא רק מקבלת את השבת, מנוחת נפש, אלא גם את יום כיפור. על פי המהר"ל מפראג, הסיבה לכך היא שיובל ויום כיפור חולקים את אותו נושא – חזרה למקור. הדברים חוזרים לתצורתם המקורית. ביובל, העבד שמכר את עצמו מעבר לתקופה הנקובה של שש שנים יוצא לחופשי, והשדה שהיה במשפחתו של מישהו במשך דורות אך נאלץ להימכר בגלל עוני חוזר למקום שאליו הוא שייך. ביום הכיפורים האדם חוזר למצבו הטבעי הטהור, נשמה מגולמת ובלתי מוכתמת
לאור האמור, פרק הזמן של ספירת העומר מציע לנו את אותה הזדמנות. אם נתמסר בתשומת לב לתהליך הזיכוך הרוחני וההתחדשות שהשבועות האלה מציעים לנו, חג השבועות ימצא אותנו חוזרים אל המקור, על פסגת ההר. יהי רצון שכך יהיה
