שמות
האם אנחנו יכולים לברוח ממי שאנחנו באמת
הארת השבוע
מאת אריאל ישראלה הנדלמן, צוות אור הלב
"ספר שמות פותח בציון שמותיהם של כל בניו של יעקב שבאו לגור במצרים ומעביר את הסיפור הלאה בקביעה שעד תחילת ספר שמות, כל הדור הזה מת. זוהי דרך הולמת לפתוח ספר תורה חדש, בסיום הסאגה של יעקב ובניו
התורה ממשיכה ואומרת: 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם'. זה נראה כמו דבר טוב. אבל מיד לאחר מכן, 'וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.' (שמות א', ז'-ח')
סצנת החיים בגלות משתנה מהר מאוד, ממצב של שגשוג למצב של רדיפות. המלך המצרי החדש אומר לשפרה ולפועה, המיילדות הישראליות, להרוג כל בן שייוולד. המיילדות מנסות להציל את הבנים שזה עתה נולדו, וכמובן, אחד מהם הוא במקרה הנביא הגדול ביותר שחי אי פעם – משה. הוא מונח בסל, נשלח לאורך הנילוס, ניצל על ידי בת פרעה, ואז בסופו של דבר מטופל על ידי אמו, ללא ידיעת איש
והאם לא זו דרך החיים? המסורת מספרת לנו שהמשיח יבוא משושלת יהודה ותמר, עליהם קראנו לפני מספר שבועות ממש לאחרונה. תמר מתחפשת לזונה, כדי שחמיה יקיים איתה יחסי מין ללא ידיעתו. זה הקו שממנו בא המשיח? זה במקומות הכי לא סבירים שבהם ניסים יכולים להתרחש; המקום שבו התודעה יכולה להתרחב ולעלות. זה מה שהמסורת שלנו מלמדת אותנו. הנביא הגדול ביותר שלנו נולד בתקופה של דיכוי ופחד גדולים; נולד לתוך מים הנושאים אותו גם אל עמו וגם הרחק ממנו. הוא גדל בנפרד מהם, ובכל זאת זעקותיהם חודרות ללבו. אנחנו לא יכולים לברוח ממי שאנחנו באמת, ועד כמה שזה לא סביר, לאדמה שממנה צומחים ניסים יש עשבים שוטים שמבצבצים ממנה. מי ייתן ותרגול המדיטציה שלנו יזכיר לנו להתריס כנגד כל הסיכויים, לתת לדממה לגבור על החיפזון ולשתיקה לדבר בקול רם יותר מאשר הצעקה."
