בהר בחוקותיי
על מה אנחנו סומכים
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
המאסטר החסידי מי השילוח כותב שפרשת השבוע עוסקת בשלושה נושאים עיקריים: שמיטה - לתת לאדמה לנוח, יובל - שכרוך בשחרור עבדים והאיסור להלוות בריבית. מי השילוח אומר ששלושת הנושאים הללו מייצגים קטגוריות גדולות יותר של עולם, שנה ונפש, של מקום וחפצים, זמן ואדם. בשלושתם, הוא כותב, מזהיר הקב"ה את ישראל שלא לשים מבטחם בכל דבר בעולם, שמנקודת מבטנו האנושית אפשר לסמוך עליו (מי השילוח, חלק א, ספר ויקרא, בהר ב). בתרבות שממסחרת ומרוויחה מאדמה, מתוצרי האדמה, מזמן ומאנשים אחרים, אנחנו יכולים לשכוח שבסופו של דבר, שום דבר מזה לא שייך לנו או יכול להיות נשלט על ידינו. ולכן בני ישראל מצווים להכניס את התזכורת הזו לתוך התרבות שלהם. הכל, בסופו של דבר, חוזר למקורו
זו גם הסיבה שהקטע הזה בתורה מסתיים ב 'אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים', שכן המילה מצרים באה מהמילה צר או מוגבל. מי השילוח משתף שזה כדי להראות איך תענוגות העולם שאינם באים מהקדושה מושרשים בצָרוּת ובצמצום.
ריטריט המדיטציה האחרון של אור הלב, התקיים במצרים עצמה, במדבר סיני. אלה מאיתנו שהיו שם למדו שיעור ותרגול מהרב ג'יימס שנקרא 'לא אני, לא שלי'. זהו תרגול של לשים לב לכל מה שעולה במודעות של הרגע הנוכחי שלנו ולומר לו 'לא אני', או 'לא שלי'. לא כדחייה של עצמנו, אלא כקבלה אמיתית של הטבע של מה שאנחנו באמת. הכרה בעצמנו ובמציאות לא כאוסף של אובייקטים שאנו מנסים לשלוט בהם, אלא כתהליכים המשתנים תמיד וחוזרים אל המקור. הכרה זו יכולה להוביל אותנו אל מחוץ למקום הצר ואל השחרור
מאחלת לכם שבת של מציאת שמחה ביופיו ובמורכבותו של העולם הסובב אותנו, לא משום שאנו יכולים לשלוט בו, אלא דווקא משום שאיננו יכולים
