אמור
הארת השבוע
מאת אריאל דומיניק הנדלמן, צוות אור הלב
"פרשת השבוע, 'אמור', פותחת בפירוט הלכות רבות הנוגעות לכוהנים, ובהן האיסור להיטמא על ידי מגע עם גופת המת, אלא אם כן האדם היה קרוב משפחה של הכהן
אם נפנה את הפרשה הזו פנימה, כפי שאנו נוטים לעשות עם תרגול המדיטציה שלנו, נגלה שיש כהן שחי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. זהו החלק בנו שבאמת רוצה להיות קרוב למקור, לא משנה במה זה כרוך. החלק הזה שלנו בוער בתשוקה להיות מחוברים לאחד האינסופי וזוכר היטב את ההתרגשות של הזמנים בהם הגענו למצב הזה בעבר
השאלה היא, מה גורם לנו להרגיש מרוחקים
מלמדים שהמילה אֶמֶת, כוללת את כל כולו של דבר - מאלף, האות הראשונה של הא"ב, דרך מם, האות האמצעית, ועד תו, האחרונה. בדרך זו, אמת לוכדת את המהות של משהו. כאשר אנו יוצאים מאיזון ומתרחקים מהאמת של איך שהדברים מתנהלים, האלף נופלת ואנחנו נשארים עם המילה 'מת'. ככה זה מרגיש כשאנחנו לא חיים מהמרכז שלנו, כשדברים לא מתואמים, כשתחושת נפרדות מחליפה את האמון בבורא ובבריאה. זה כאילו שאנחנו מתים. וזה גורם לנו להיות טמאים מבחינה טקסית
כי איך נוכל לממש את הרצונות הקדושים שלנו להיות קרובים, מחוברים, להיות באהבה, אם אנחנו תקועים באשליה הכוזבת של עצמי נפרד וקטן? פרשת אמור דוחקת בנו להכיר במצב זה כאשר אנו נופלים לתוכו, ועבור אלה שיש להם תרגול מדיטציה קבוע, אנו יכולים להשתמש בכלי זה כדי לתבוע מחדש את המרכז שלנו ואת הקרבה שלנו עם האחד האינסופי
מי ייתן והתרגול שלנו ישרת בדיוק את המטרה הזו
