צו
הארת השבוע
מאת הרבה ד”ר מירה נשמה וייל, מורה באור הלב
בפרשת צו אנו קוראים על טקס פגאני שנראה די רחוק מחיינו הרוחניים כיום. בתיאור הדרך בה אמורים אהרן הכהן הגדול ובניו, להקריב קורבנות, אומרת התורה כי לאחר שחיטת החיה יש להניח חלק מדמה על חלקים מסוימים בגוף הכהן.
'וַיִּשְׁחָט--וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ, וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית; וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.' ויקרא, ח' כג
מה יכולה להיות המשמעות של כל זה ולמה דווקא על צד ימין? טקסים מצביעים על סמליות עמוקה יותר.
במסורת הרוחנית היהודית, הצד הימני מסמל פעולה. ועבור הפרשן מהמאה הראשונה פילו מאלכסנדריה, ביצוע הטקס על האוזן, היד והרגל, הוא תזכורת עבורנו 'להיות טהורים במילים ובמעשים ובאורח חיינו; שכן מילים נשפטות על ידי שמיעה, היד היא סמל הפעולה, והרגל של העלייה לרגל של החיים.'פרקטיקות רוחניות יהודיות יכולות לעזור לנו לטהר את המחשבות, המילים והמעשים שלנו, כדי שנוכל לחיות ממקום של מודעות והתכוונות. כל שעלינו לעשות, הוא לשים לב למשמעות שכבר קיימת. כיום, אין בית מקדש, ולכן אין קורבנות להקריב. ה'עבודה' הפכה לתפילה, וזו הפכה להיות המשימה של כל אחד ואחת מאיתנו
עבודת הלב, היא תרגול של מיינדפולנס. תרגול מיינדפולנס הוא לא רק לשבת ולעשות מדיטציה. מדובר גם במחויבות להתנהגות אתית בחיי היומיום. לשם כך, מחוות ואובייקטים יכולים להפוך למצביעי נוכחות; ותזכורות עוצמתיות למחויבות שלנו לערכים שלנו. רוב הטקסים היהודיים יכולים להיות מצביעים כאלה, כאשר אנו משתמשים בהם ככאלה. כאשר אנו מחדירים למנהגים יהודיים משמעות, הפעולות שלנו, טקסיות או רגילות, יכולות להפוך למורות המיינדפולנס שלנו