משפטים
הארת השבוע
מאת הרב ד"ר ג'יימס ג'ייקובסון מייזלס, מייסד אור הלב
בעיצומה של סדרת החוקים בפרשת משפטים, אנו מצווים כדלקמן: 'מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, לֹא תְאַחֵר; בְּכוֹר בָּנֶיךָ, תִּתֶּן-לִי' (שמות כ"ב, כ"ח). פסוק זה ידוע לשמצה כקשה לתרגום ולהבנה. נראה שהפרשנים הקלאסיים מבינים את 'מלאתך' כמתייחסת לתוצרת ו'דמעך' כשמן זית או מיץ ענבים הנסחטים כמו דמעות (דמעה) מהזית או מהענב
בקריאה עמוקה יותר, היפר-מילולית, הפסוק ברור מאוד. אנחנו יכולים לקרוא את זה פשוט כמו לומר 'המלאות שלך והדמעות שלך לא צריכות להתעכב. תביא לי את המובחר מילדיך'. אלוהים אומר לנו שהמלאות שלנו מתקבלת בברכה. זה כולל את הקושי שלנו: את הדמעות שלנו, את המאבקים שלנו, את הבלבול שלנו. וזה כולל את החלק הטוב ביותר של עצמנו, מה שאנחנו הכי גאים שהולדנו: מלכותנו, כוחנו, אהבתנו, בהירותנו. אל תחכו בבושה או בבלבול, או בחשש שהמופלאות שלכם לא תתקבל בהערכה ובהכרה, או במחשבה שיש זמן טוב יותר, בפעם אחרת. הזמן הוא עכשיו. כולכם יכולים להתקבל בברכה. אלוהים יכול להחזיק את הכל. ואז הפסוק הבא ממשיך, 'כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ, לְצֹאנֶךָ' (שמות כ"ב, כ"ט). במסורת של הבעל שם טוב, אנו יכולים לקרוא פסוק זה כאומר לנו להעמיק עוד יותר. הביאו את האלמנטים הבהמיים ביותר בכם, החייתיים, החלקים שמרגישים מפחידים, בלתי מתקבלים על הדעת, פראיים ורעבים. גם החלקים האלה יתקבלו בברכה. הכל יכול להיות מוחזק, להתקבל על ידי האלוהי
זה התרגול שלנו. אל תתאפקו, תהיו עם כל זה, בפראות, בלהט, ברכות, באהבה. זוהי מודעות חסרת בחירה. אנחנו יכולים להחזיק את כל המורכבות שלנו בחיבוק אוהב. אנו יכולים להיות ידיו של אלוהים כאשר הן מקבלות את מנחת האותנטיות שלנו, את המלאות של מה שאנחנו. התרגול שלנו יכול להיות המזבח שעליו אנחנו מחבקים את כל ההיבטים האלה של עצמנו והופכים אותם למתנות אלוהיות. הביאו את המלאות שלכם, ממש עכשיו, כמתנה לאלוהי, כמתנה לעולם