קורח
איך נוכל להחזיק את המורכבות
הארת השבוע
מאת קארי וואטקינס, מנהלת קהילת אור הלב ארה”ב
‘פרשת קורח מביאה את סיפורו של קורח, אדם שקינא בכוחם של משה ואהרן וניסה להפיל אותם. במבט ראשון, שאלת הפתיחה של קורח עשויה להיראות סבירה. 'כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה' (במדבר ט"ז ג). זה נשמע כמו קריאה לשוויון - אם כולנו שווים בסופו של דבר, למה להרים חלק מעל אחרים? אך הפגם הגורלי של קורח אינו טמון בכך שהוא שאל את השאלה הזאת, אלא באופן שבו הוא שאל את השאלה. מדרש רבה, המפרש את התורה באמצעות סיפור יצירתי, מספר שכאשר הפרשה מתחילה ב'ויקח קורח', שמה שלקח היה הטלית שלו! וזו לא הייתה סתם טלית; זו הייתה טלית עשויה כולה תכלת, השוליים הכחולים שרק בפרשה של השבוע שעבר נצטווינו להוסיף רק חוט אחד של תכלת לכל ציצית
קורח היה טיפוס של הכל או כלום, אפשר לומר. ובזה טמונה נפילתו. בניסיונו להשטיח את המציאות להכל או לא כלום, קורח נבלע, פשוטו כמשמעו, במעמקי האדמה - קו שבר נפער תחתיו והוא נפל לתוכו
המורה החסידי 'מי השילוח' מביא תיקון מעניין לסיפור זה, דוגמה נגדית להכיל עומק ומורכבות. הוא מציין שכמה מזמורי תהילים שכתב דוד המלך מתחילים ב'שיר מזמור לבני קורח'. דוד המלך הקפיד לחבר אליו את שושלת צאצאי קורח, לא למרות קורח, אלא בגללו. דוד המלך ראה את הטוב בקורח, למרות מגרעותיו הגדולות. היכולת לראות את הטוב ואת הרע בסיטואציה לא הייתה משהו שקורח עצמו יכול היה לעשות, אבל זה לא אומר שלא הגיע לו שאחר יעשה את זה בשבילו
היכולת להכיל מורכבות היא משהו שאנו לומדים מתרגול המיינדפולנס שלנו. מתוך התהליך האיטי שבו שוב ושוב מאפשרים למה שעולה להיות, גם כשהוא מתנגש עם חלקים אחרים בתוכנו, גם כשזה לא נוח, גם כשזה לא הוגן, אנחנו פותחים את המרחב שבתוכנו לראות בבהירות רבה יותר, להיות עם הטוב והרע, להיות עם הכל או עם האין. אנחנו לומדים להלל כמו דוד המלך
